<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חייא בר יהודה</h1>
<h2>דף נו:</h2>
גר' בפ' אלו טריפו' הל' נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, אמ' רב שמוא' בר יהוד' אמ' חייא בר יהוד' ובספר אחר מצ' אמ' רב שמו' בר יהוד' בר חייא בר יהוד' א"ר מני אדומין שלא הוריקו ושלקן וחזרה והוריקו טריפה, מאי טעמ' איגלאי בהתיהו, אדומין שהוריקו וחזרו והאדימו כשירה מאי טעמ' קיטר' הוא דסליק בהן. נר' לפרש, אדומ' שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפ' אפי' אי לא ידעינ' דנפלה לאור מעולם כיון דאישתני אדמות לירקות ודאי נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, וכ"ש כי חזינא דנפלה אדומ' שהוריקו וחזרו והאדימו אפי' אי חזינן דנפלה לאור כשירה דקוטרא סליק בהו. והא דאמ' רב אשי היל' לא ניכול איניש אלא בשלקא, פרש"י לא ניכול איניש עוף שנפל לאור אלא בשלקא. ומסקי' ולא היא אחזוקי איסורא לא מחזקינ'. והיכא דלא מינכר ריעות' בהדיא בלא שלקא לא טרפינ' לה אלא א"כ מתרמי דשליק לה וחזא ריעות' כפרש"י. ומילתי' דרב נחמן בר יצחק דאמ' אף אני לומד אינה מכוונת הספרי', ומנעתי לכותבה ומיהו כיון דסלקא היל' דלא מחזקינ' ריעות' אפי' כי חזינן דנפלה לאור אלא א"כ מנכר ריעות' ולא חיישינ' דילמ' אי שלקינ' להו תגלי בהתיהו, ואע"ג דגבי ספק דרוסה חיישינ', ודאי חיישינ' כי על אריא עד שיבדקו, דנפילת לאור נמי חיישינ' שמא נחמרו, ואע"ג דמסקי' [נ"ג ע"ב] דרוסה שאמרו צריכה בדיקה למר כנגד בני מעיים, למר כנגד כל החלל ופרש"י כגון ספק דרוסת ארי או שראוהו [שדרסה] ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ צריך לבדוק גבה וכריסה וצידיה כל שכנגד בני מעיים. ואע"ג דלא חזינ' מבראי מחזקינ' ריעות', היינו טעמ' דדרך הארס במשהו שורף ואין ניכר אלא בעומק באדמומית מקום שזרק הארס היל' בעיא בדיק', אבל בנפלה לאור כיון דאם נחמרו מעיה מיד ניכר' ומיעט' אין ניכר' אלא שליקא ארוכא סמכינ' ולא חיישינ' ואם בא לאכל צלי אין לחוש שאם ישלוק תגלי בהתיהו, ולא מבעאי למאן דלא חייש לספק דרוסה כגון עולא דאמ' [מ"ג ע"ב] היכא דישב לה קוץ בושט אין חושש שמא הבריא דאע"ג דאיכא ריעות' קצת קמן לא בעי בדיקה, דהכא כיון דכבר בדקינ' דלא חיישינ' למימ' דילמ' אי שליק להו אית בהו ריעותא, אלא אפי' למאן דחייש לספק דרוסה הכא לא חייש דגרע מספק ספיקה, כיון דכבר בדקינ' לה ומוקמינ' לה אחזקה נשחטה בחזקת היתר עומדת והריעותא הלכה לה כיון דנמצאו במראיתן, ומיהו בהמה דקה או גסה שנפלה לאור מאי טעמ' לא חיישינ' אי חזינ' דהעור מבחוץ נכוץ והבשר שחופה את הכרס נשתנה ממראיתן מאי טעמ' לא חיישינ', דאי חיישינ' לא לישתמיט מתניתי' ומתניתא לאורויי בבהמה מה דינה.
